"באנו חושך לגרש"

על פחדים אופייניים לילדים בגיל הרך ודרכי ההתמודדות איתם
מאת: כרמית זיו, פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית ומרכזת תוכנית מעג"ן קש"ת, רחובות.

מכירים את המצב שבו בדיוק כשאתם צריכים ללכת לסידורים, התינוק בוכה וצורח ולא מסכים שתלכו בלעדיו? את הפעוט החמוד שלא מסכים בשום אופן שתפעילו שואב אבק? והילד בן החמש שאינו מוכן ללכת לישון בחושך?
פחדים וחרדות הם תגובות טבעיות והכרחיות, המלוות את תהליך התפתחותו של כל ילד. פחד התפתחותי, מתייחס לתחושת חשש המופיעה אצל רבים מבני אותה שכבת גיל, וניתן להבין אותו על רקע המאפיינים ההתפתחותיים של כל גיל. הפחדים ההתפתחותיים נוטים לרוב להיעלם ללא התערבות מקצועית, וכאשר התייחסות הסביבה הולמת ונכונה. 
קיימים מספר פחדים התפתחותיים נפוצים לילדים בגיל הרך:
מלידה עד גיל 3 שנים מופיע פחד משינויים פתאומיים בסביבה (למשל, רעשים פתאומיים או תנועות לא צפויות). יכולתו של התינוק הקטן לקלוט גירויים מוגבלת ותגובת הפחד שלו לגריית יתר היא ניסיון התגוננות בפני סכנות בלתי צפויות. הרגעה באמצעות חיבוק, ליטוף, נענוע עדין, שיר  או דיבור בקול רך, יסייעו להפחית את הפחד ויתנו לתינוק תחושה שהוא מוגן ושהעולם הינו בטוח. בגיל הפעוטות, מתן הסבר לתופעות או לרעשים לא צפויים (למשל, מהם ברקים ורעמים) ואף משחק (למשל, לשחק במקדחה צעצוע בזמן שההורה משתמש במקדחת אמיתית), מסייע להפחית את הפחד. פחד אופייני נוסף הוא פחד מזרים הנובע מיכולתו החדשה של התינוק להבחין בין פנים מוכרות לזרות, ומהתפתחות "קביעות אובייקט". כלומר, הילד מבין שההורה שיצא מטווח ראייתו ממשיך להתקיים ועל כן חושש מעזיבה שלו. סדר יום קבוע וצפוי מסייעים לתינוק ולפעוט להבין כי גם כאשר ההורים עוזבים, הם תמיד שבים. בגיל הפעוטות, ניתן לראות ביטויים של פחד זה לקראת השינה, כיוון שגם הליכה לישון נחווית כפרידה. טקס שינה קבוע עשוי לסייע בהפחתת החרדה.

בגילאי ארבע עד שש שנים

מופיעים פחדים מיצורים דמיוניים (למשל, ממפלצות) פחד מתופעות לא מוכרות (למשל שיטפון), פחד מהחושך, פחד לשלמות הגוף שלי ושל קרובי משפחה, ולקראת גיל 6 שנים עשוי להתפתח פחד מגנבים. בגילאים אלו, מתפתח הדימיון ולעיתים הדימיון והמציאות מתערבבים (למשל במצב חלימה בלילה) ויכולים לעורר פחד. כמו כן, קיים פער בין יכולתו הקוגניטיבית של הילד ויכולתו לתפוס את מציאות לבין העובדות עצמן. בנוסף, בגיל זה ילדים מתנסים יותר בכישוריהם הפיזיים (למשל, בטיפוס למקומות גבוהים) ודרך ההתנסות מבינים טוב יותר סכנה ופגיעה לגופם. גם היכולת הרגשית מתפתחת  וביטויים של כעס, קנאה או דאגה שילד מתקשה לבטא יכולים "ללבוש צורה" למפלצות/גנבים הבאים לפגוע בילד. 

כיצד מתגברים על הפחד?

להורים יש השפעה מכרעת על אופן התמודדותו של הילד עם פחדיו. הם יכולים לסייע לילד להתמודד עם הפחד ולצאת ממנו מחוזק, או לתרום להמשך קיומו של הפחד, החרפתו ואף הנצחתו . חשוב שנדע שתחושת הפחד של הילד היא אמיתית . ויש לאפשר לילד לדבר על הפחדים שלו, לתת לגיטימציה ולעבד את הרגש באופן מילולי. עם זאת חשוב לא פחות להעצים את תחושת הילד להתנסות להתגבר על הפחד (על ידי חשיפה הדרגתית לגירוי שמאיים), כדי לעודד תחושת חוסן ויכולת להתמודד עם מצבים דומים בהמשך.
יש להיזהר שלא להנציח את הפחד על ידי ניסיונות לגונן על הילד. למשל, כאשר ילד מפחד ממפלצות ואנו מאפשרים לו לסיים לישון את הלילה במיטתנו, באופן לא מודע, אנו משדרים לו כי אכן יש משהו מפחיד בחדר ועדיף לו שלא יתרחק מאיתנו.

לסיכום,

פחדים של ילדים הינה תופעה שכיחה שיכולה לחלוף כשהייתה, עם סיוע ותמיכה שלכם ההורים. חשוב לציין כי שכיחות ועוצמת הפחד תלויה גם בהבדלים בין אישיים שקשורים לטמפרמנט, מאפיינים התפתחותיים ולאופי ניסיון החיים של הילד, והיא יכולה לבוא לביטוי אצל בנים ובנות כאחד. היו מודעים לכך כי פחדי הילד אינם נעלמים בבת אחת והתמודדות עימם דורשת סבלנות, אורך רוח ועקביות .בנוסף, חשוב למצוא איזון בין מתן הרגשת ביטחון לילד, בכך שהוא לא מתמודד עם העולם לבד ושאנחנו תומכים בו, לבין עידוד של התקרבות למצבים שנראים בעיניו מאימים וזאת על מנת לא לצמצם את טווח ההתנסות שלו.
בהצלחה.