"ריצה למרחקים ארוכים"
התמודדות עם הקורונה לתקופת זמן ממושכת
אנו נמצאים בתקופה בה ישנה אי ודאות רבה ושינויים תכופים של שגרת החיים. ישנה עלייה משמעותית בתחלואה, וכתוצאה מכך מסגרות רבות נסגרות ומשפחות נאלצות להיכנס ולצאת לבידוד באופן תדיר. כתוצאה מכך, מתגברת תחושת חוסר היציבות, דאגה מתמשכת וכן הצורך להתמודדות בלתי פוסקת עם שינויים.כל אלו מחלחלים ומשפיעים גם עלינו ועל ילדינו, ומעלים את השאלה כיצד ניתן לסייע לילדים ולמשפחה בהתמודדות בתקופה הזו?במאמר זה ננסה להתייחס לסוגיות המרכזיות המעסיקות את המשפחות והילדים, ולהציע כלים ודרכים להתמודדות עם המצב שנכפה בצורה הטובה ביותר עבור המשפחה.
מציאת איים של ודאות
"ברלה ברלה צא החוצה" מניעת תופעת ההשתבללות: ריצה למרחקים ארוכים ללא נקודת סיום ברורה משפיעה על הורים וילדים כאחד.
במצבים כאלה עלולים להתגלות סימנים המופיעים בשגרה מתמשכת של חירום, כמו סימני עייפות ושחיקה, עלייה במצבי קונפליקט ובתחושת כעס, ירידה במוטיבציה ללמידה או לעבודה, סימני עצבות ודאגה.אלה תופעות נורמליות למצב חירום מתמשך ויחד עם זאת, חשוב לשים לב לעוצמת הקשיים ולהיקפם. הקורונה וההנחיות לריחוק חברתי גורמים לעיתים לתופעה שנקראת "השתבללות" (כניסה לקונכייה) - מצב שבו אנשים מתכנסים בתוך עצמם ובתוך ביתם. במצבים כאלה, אנשים וילדים זקוקים יותר מתמיד לפעולה אקטיבית ולהושטת יד, על מנת לסייע להם לצאת מהם.לכל אדם יש גורמי חוסן, המסייעים לו לתפקד במצבי לחץ. לעיתים יש לסייע לאדם לחזור לכוחותיו. גלו חמלה, תמכו והציעו עזרה, בדקו באופן יזום מה יסייע והפנו לעזרה במקרה הצורך.
ים-יבשה-יבשושה
זוכרים את המשחק "ים יבשה"? זהו משחק שיכול להמחיש את המצב שבו אנו נמצאים עכשיו.
במשחק יש שלושה מצבים: מצב המשקף את הסגר בתקופת גל הקורונה, מצב המשקף את החיים הקודמים ומצב נוסף - מצב ביניים, שבו רגל אחת בים ורגל שנייה ביבשה - יבשושה או ימשה. שלב זה מציין את מה שקורה עכשיו. חזרנו לשגרה עם הגבלות והנחיות, עדיין לא חזרנו למצב החופשי שהיה קודם לכן ויש עננה שמרחפת מעלינו.
חשוב לנהל שיח עם הילדים על שלב המעבר, ועל חשיבות השמירה על ההנחיות כדי לשמור על בריאותנו ובריאות הסביבה שלנו. השימוש במשחק ים-יבשה-יבשושה יכול לסייע בהסבר המצב לילדים הצעירים.
בידוד
עירנות לתופעת האשמת הקורבן: מגפת הקורונה מזמנת מצבים שבהם אוכלוסיות ומגזרים שונים, משפחות וילדים, מוצאים את עצמם מותקפים ומואשמים בהפצת המחלה. כשקורה משהו רע, יש נטייה טבעית לחפש אשמים. איש אינו בוחר להיות חולה ובוודאי לא להדביק אחרים. הגורם החשוב ביותר להחלמה, לצד ההיבט הרפואי, הוא תמיכה חברתית. חשוב להפסיק באופן מיידי כל שיח שיש בו האשמת הקורבן, שיימניג ואיומים. הנזק הנפשי שעלול להיגרם מכך הוא עצום. אם מגיע אליכם מידע על תופעה כזו, עדכנו בהקדם את הצוות החינוכי.
מתי זה ייגמר?
זוהי, אכן, שאלת השאלות. לנו, כמבוגרים, קשה מאוד לעמוד מול הילדים כשאין לנו תשובה לשאלה החשובה כל כך, המטרידה את כולנו. חשוב לאמץ גישה אופטימיות ולבחור לראות את ה"יש". חשיבה חיובית מקדמת בריאות נפשית. ניתן לכוון את ההתבוננות לשאלות כמו: מה אנחנו לוקחים מהתקופה הזו? או מה נרצה שיישאר? למשל: מחויבות הדדית, לחכות בסבלנות בתור, שמירה על מרחב אישי, זמן למשפחה הגרעינית, הורדת הקצב, הנאה מהדברים הקטנים הקרובים לנו ועוד. היכולת שהתגלתה בישראל להתמודד עם הנגיף ולטפל בחולים והידיעה שאנשים רבים עוסקים בחיפוש תרופה וחיסון למחלה, מאפשרות לבחור במבט חיובי ולהתחבר.