אם אני אינני אני- מי אני?

ימי הפורים הקרבים ובאים מלאים בהתרגשות. אנו ההורים משקיעים זמן רב בחיפוש אחר תחפושת שתשמח את ילדינו. מקדישים זמן, מחשבה וגם כסף על מנת שילדנו יהיה מחופש כראוי ויהנה מאוירת החג. עם זאת, פעמים רבות כשמגיע רגע האמת בו הילד אמור לעטות את התחפושת וללכת עימה לגן, אנו נתקלים בסירוב עיקש מצד ילדנו להתחפש, לעיתים על אף שהוא היה שותף לבחירה מלכתחילה. אז מה קורה פה בעצם?

כדי שנבין את הרתיעה מהתחפשות בגיל הרך ננסה להיכנס לעומק עניין ההתחפשות.

התחפשות משמעה שינוי דמות, שינוי צורה, שינוי זהות. 

בימי השגרה אנו משדרים לילדנו יציבות, דואגים לדמויות מוכרות וחושפים אותם בהדרגה לכל דבר חדש שאינו מוכר. והנה באים ימי הפורים, סביבת הילד הופכת צבעונית ורועשת, הגן מקושט בדמויות חדשות שאינן מוכרות, ברחובות מתנוססים מוקיוני ענק בצבעים ססגוניים, מוסיקה מנוגנת בקול חזק, כולם הופכים את עורם ומשתטים. מסיכות ופרצופים מוזרים, ולעיתים מפחידים, ניבטים מכל עבר. לפתע פתאום ביום אחד סביבת הילד המוכרת משתנה שינוי מהותי. יש ילדים ששינוי כה מהותי במראות, קולות ודמויות, עלול לעורר בהם בהלה. עבור הילד, זהו מהפך מהמוכר- ללא מוכר, מהגלוי- לנסתר, מההדרגתי- לפתאומי, מהרגוע – לרועש. 

אין ספק שחג הפורים במהותו הינו חג של "ההפך" מהרגיל. אולם עניין זה לא תמיד מובן ומתקבל על ידי הילד הצעיר. במצב כזה, נדרשות ערנות ורגישות מוגברות מצד המבוגר ביחס לתגובות של הילד.  
חשוב לזכור כי הילד הצעיר אינו מגובש עדיין בעניין הזהות העצמית שלו. עיצוב ה"אני" אצל ילדים צעירים נמצא בראשית דרכו (מי אני? מה אני? אני גדול? אני קטן? מה אני אוהב? מה נעים לי? כל אלה עדיין מבלבלים ולא ברורים לילד הרך). לפיכך, יש ילדים שעדיין קשה להם להיות "דמות" אחרת. הם חשים שאיבדו את הזהות שלהם ונותרים מבולבלים.

בנוסף, יש מרכזיות לחוויה התחושתית שמלווה את ימי החג. עומס גריה, רעש חזק, מסכה או תחפושת לא נוחים על הגוף, מגרדים, צמודים וכד', עשויים אף הם להפריע לחלק מהילדים.

לבסוף, ילדים בגילאי 3-4 עדיין לא מבחינים כראוי בין דימיון למציאות, לכן יום התחפושות עשוי לעורר בהם פחד טבעי מדמויות דימיוניות, כמו מפלצות ומכשפות. הילד עדיין אינו מבין שמפלצת היא רק בדימיון ועשוי לחשוש מקיומה. חשוב לציין כי עם הגיל, כאשר היכולת הסימבולית והמשחק הדימיוני מתפתחים, ילדים יוכלו להשתחרר, להבין את משמעות ההתחפשות וליהנות ממנה.

אינו מבין שמפלצת היא רק בדימיון ועשוי לחשוש מקיומה. חשוב לציין כי עם הגיל, כאשר היכולת הסימבולית והמשחק הדימיוני מתפתחים, ילדים יוכלו להשתחרר, להבין את משמעות ההתחפשות וליהנות ממנה.

אז מה כדאי לעשות כדי לסייע לילד להתחפש "ולשנות צורה"?

  • אם התחפושת שנבחרה ( בהסכמת הפעוט /ילד או ביוזמתו) כוללת צביעת הפנים, (כמו ליצן או "שוטר עם שפם" ) כדאי להקפיד על כמה כללים: עימדו מול המראה וציבעו בשלבים. אחרי כל קטע תנו לילד זמן להתבונן ולהתרגל לדמות המשתקפת.
  • מומלץ להלביש תחפושות פשוטות, נוחות ומינימאליסטיות. הן מספיקות כדי שהילד ירגיש את חווית ההתחפשות. תחפושת נוחה מאפשרת לילד חופש תנועה  ויכולת לפשוט את הבגד כשיחפוץ בכך.
  • מומלץ לתת לילד את האופציה להתחפש, למדוד ולשחק בתחפושת כשבוע לפני "הרגע" המכריע. כך תוכלו למנוע משברים או התנגדויות של הרגע האחרון (מה שמוכר ונוח- עשוי להיות חביב ופחות מאיים).
  •  כדאי לשוחח מראש על תחפושות שונות שהוא עשוי לפגוש, ואף להתבונן יחד בתמונות של תחפושות.
  •  כדאי להכין ארגז תחפושות עם פריטים שונים בבית ותחפושות ישנות, בהם הילד יכול לשחק לאורך כל השנה.
  • כהורים תוכלו בבית להתנסות מול הילד בתחפושות שונות לפני החג. למשל, לעטות מסיכה ולהוריד, ולהסביר שנשארתם אותם הורים. 
  • קבלו בהבנה בקשה של הילד שלא להתחפש או להתחרט לגבי התחפושת שבחר. זהו חגו של הילד. לעיתים ניתן להסתפק בפריט אחד מתוך התחפושת השלמה או אף לוותר על התחפשות השנה.

חג פורים שמח!

צוות גיל רך, השירות הפסיכולוגי חינוכי-התפתחותי-קליני – עיריית רחובות.